הדרכת הורים

מירב בן מויאל , מנחת סדנאות הורים מוסמכת ע"י מכון אדלר ומשרד החינוך. בעלת BA בחינוך, אוניברסיטת בן גוריון.

הדרכת הורים פרטנית

הדרכת הורים פרטנית שונה מקבוצת הורים בכך שהיא מאפשרת להורים להתייעץ עימי בקשיים מידיים ומסויימים, עמם מתמודדים ההורים נכון לאותו רגע, בניגוד לקבוצת הורים (שגם היא תהליך מומלץ) בו ישנם מספר מפגשים בהם מדברים על נושאים שונים הקשורים להורות וגידול ילדים. במשך כשעתיים אני נפגשת עמכם ההורים בביתכם ומסייעת לכם להתמודד עם הקשיים אותם הינכם חווים. המפגש הנו שיחה עם ההורים ונערך ללא השתתפות הילדים או צפייה בהם, מאחר ומבחינתי מה שאתם ההורים מתארים כקושי, הוא הקושי האמיתי ולא מה שאני אראה בצפייה. במהלך המפגש אני עוזרת למקד את הקושי, לתת לו שם ומסבירה מהיכן הוא מגיע. במהלך המפגש אני נותנת כלים ושיטות להתמודדות. אין התחייבות מראש למספר מפגשים, מתחילים במפגש ראשון וממשיכים לפי הצורך וההרגשה.

ליצירת קשר וקביעת פגישה התקשרו : 052-2911-977

או השאירו הודעה ואחזור אליכם במועד שנח לכם.

מדריכת הורים ע"פ גישת מכון אדלר

מירב,מדריכת הורים ע"פ גישת מכון אדלר

מי זקוק להדרכת הורים?

אחת משאיפתנו האישיות והחברתיות היא להביא ילדים לעולם. להקים תא משפחתי עצמאי משלנו שבו יבואו לידי ביטוי, תפיסת עולמנו, דרכי החינוך שאנו מאמינים בהן, היכולת לקחת יצור קטן וחסר אונים ולהפוך אותו לאדם בעל רצונות, עמדות דעות ומיומנויות. עם כל המטען הזה אנו יוצאים לדרך, חדורי מוטיבציה ואמונה עצמית. לאט לאט, נסדקות החומות שבנינו לעצמנו, הפנטזיה תופסת כיוון שונה ממה שדמיינו ואנו מוצאים את עצמנו מותשים, חסרי אונים ובעיקר מאוכזבים מילדנו ומעצמנו. הדרכת ההורים תפקידה להחזיר לנו את האור לעיניים, לאהוב את ילדנו ולקבל אותם כפי שהם, להתוות לנו דרך בסבך הבלבול שאנו חשים, לעיתים, בעקבות עודף אינפורמציה סביבתי (ספרים, אינטרנט, תכניות טלויזיה וכו'). הדרכת ההורים, מאפשרת לראות את הצד של ילדנו ולשקף את מחשבותיו ורגשותיו. במירוץ חיינו לרוב איננו עוצרים רגע לחשוב על תגובותינו, מעשינו והשלכותיהם. הדרכת ההורים מאפשרת לעצור רגע, להקשיב לעצמי ולבן הזוג שלי ולקבל פרופורציות לסיטואציות שבזמן שהן קורות נדמות ומרגישות בלתי אפשריות. הדרכת ההורים גורמת לשינוי חשיבתי, בעקבותיו אנו משנים את החשיבה האינסטינקטיביות ולומדים להסתכל על הסיטואציות בדרכים שונות. יש לציין שהדרכה הורית הינה תהליך, השינוי אינו קורה באופן מיידי ודורש עקביות והתמדה.

סדנאות הורים

סדנאות הורים מאפשרות דינאמיקה קבוצתית בין ההורים הנוטלים חלק בקבוצה. בסדנאות דנים באווירה המשפחתית, בנושאי עידוד, חוקים וגבולות וכו'.

המשתתפים מקבלים כלים להתמודדות בקשיים בהם הם נתקלים בחיי היומיום.
הסדנאות מתקיימות במשך 10 מפגשים בני שעתיים כל אחד.

מפגשים חד פעמיים

במפגשים חד פעמיים  ניתנת הזדמנות להכיר תכנים אדלריינים, הנוגעים בדרכי חינוך, המושתתות על הבנת הצרכים  של הילדים. במפגש אתמקד בנושא אחד מהתיאוריה: חוקים וגבולות, חשיבה סובייקטיבית, גמול ועונש לעומת תוצאות טבעיות והגיוניות וכו'.

בנוסף יינתנו כלים וטיפים להתמודדות יום יומית עם חינוך הילדים.המפגשים הנם דינמיים ומאפשרים לכל משתתף להעלות קשיים והתלבטויות.

משפחות חד הוריות

פעמים רבות פונים אלי הורים ממשפחות חד הוריות ועולה שאלה, האם יש הבדל בין הדרכת הורים רגילה לבין הדרכת הורים למשפחות חד הוריות. התשובה היא שאין הבדל מהותי בין השתיים. אותם חוקים וגבולות שמנחילה משפחה שאינה חד הורית לילדיה חלים גם על ילדים החיים במשפחה חד הורית. לעתים נוצר קושי כאשר ההורים גרושים ואינם מסכימים בינהם על דרכי חינוך, או שאין תקשורת בין בני הזוג ואז החוקים והגבולות של בן זוג אחד אינם זהים  לאלו של בן הזוג השני , דבר שגורם לבלבול אצל הילדים. הדבר נכון גם למשפחה שאינה חד הורית, על מנת שהחוקים והגבולות יהיו ברורים דרוש שבני הזוג יסכימו בינהם על דרכי החינוך וישתפו פעולה בהנחלתם.

לעתים בשל סכסוך בין ההורים , בן זוג אחד/ת מפר את הסמכות ההורית של בן הזוג השני- הדבר יכול לקרות בשני סוגי המשפחות הנידונות, החד הורית וזו שאינה חד הורית. בכל מקרה, גם אם דבר זה נעשה על מנת לפגוע בהורה השני, הנפגעים המשמעותיים ביותר מהסיטואציה הינם הילדים.

כיצד אני כהורה יכול להשפיע על הדימוי החברתי של ילדי

כאשר אנו הופכים להיות הורים, רוב הדברים שמכוונים אותנו בחינוך ילדינו, מבוססים על חוויות שחווינו אנו במהלך חיינו.

החוויות הזכורות לנו ביותר, קשורות לחברה שסבבה אותנו בילדותינו המאוחרת, בואכה גיל ההתבגרות. ע"פ אינטראקציות חברתיות גיבשנו את זהותנו החברתית, השתייכנו או שייכו אותנו לקבוצות (המקובלים, החנונים וכו').היו לנו סיטואציות חיוביות ושליליות, חלקן נסחבות איתנו עד היום. כאשר מגיעים ילדינו לעולם ומתחילות בינהם לבין חבריהם אינטראקציות, אנו רוצים לחסוך מהם את הזכרונות השליליים ולנסות ללמדם מנסיוננו, כיצד כדאי להם להתנהג על מנת לא לסבול מחוויות שליליות.

ראשית כל, עלינו לזכור תמיד, כי ילדינו אינם שלוחה ישירה לנו. ההסתכלות שלהם על העולם היא שונה משלנו וכן הפרשנויות שניתנות על ידם לסיטואציות. צריך לזכור שהמרכיבים האישיותיים שלהם אחרים משלנו, הם אולי פחות רגישים, פחות פגיעים, יותר אינטרסנטים.

שנית, עלינו לזכור את תפקידנו כהורים לתווך להם את המציאות. במציאות, לא תמיד נהיה לידם על מנת להדריך אותם כיצד עליהם לנהוג בסיטואציות חברתיות שונות, ולכן תרומתנו להם תהיה בכך שנקנה להם כלים להתנהגות כבסיס, ומאידך שנסמוך עליהם שידעו לעשות שימוש נבון בכלים אלו, וגם אם לא, לאפשר להם לשלם מחיר, כי רק כך הם ילמדו להבא.

כאשר הם קטנים, אנו לרוב מלווים אותם לחברים ולעיתים אף נשארים יחד איתם וקשה לנו להיות אדישים, לסיטואציות חברתיות שלא נראות לנו. אנו מוצאים את עצמנו מעירים לילד השני או במקרה קיצוני אף מפסיקים להפגש איתו ועם הוריו. במקרים קרובים יותר של בני דודים שאינם מחונכים לרוחנו, הבעיה היא קשה יותר, מאחר שאיננו מעירים כדי לא ליצור מריבות, אך אנו הולכים כועסים למפגשים משפחתיים מתוך תחושה ששוב נהיה עדים לאינטראקציה חברתית שלא תמצא חן בעינינו.

אם ככה, איך נוכל מצד אחד לעזור להם ומצד שני לא להתערב להם. אם נשתמש בתגובות אמפטיות מעצימות ולא בהזדהות המחלישה, שזה אומר, אני מבין שהיה לך קשה היום כאשר רבת עם חברך, אני חושב שתוכל לדבר איתו על כך, אני סומך עליך שתצליח. ולא מסכן שלי, מה עשו לך, אני אתקשר להורים שלו לומר להם…

כדאי לשאול הרבה שאלות בכדי להבין ממה נפגע הילד. מה הוא אמר לך? איך הרגשת כאשר הוא אמר? למה אתה חושב שהוא התכוון? האם זה חוזר על עצמו וכו'. חשוב לעשות זאת לא ברגע שהילד מגיע פגוע הביתה ובוכה, אלא לאחר שנרגע. כאשר הוא בוכה, אפשר לומר לו שאנחנו רואים ומרגישים שהוא מאוד פגוע, לאפשר לו להרגע ואז לדבר על כך.

צריך לזכור שלכל ארוע יש שני צדדים, יכול להיות שגם ילדינו שימשו צד במריבה וחשוב לשקף להם זאת, אפשר באמצעות שאלות. האם אתה חושב שיכולת לנהוג אחרת? מה אפשר היה לעשות כדי להפסיק את המריבה? וכו'. יש לנו נטיה מיד להסחף אחר סיפורו של ילדינו ולשכוח שלכל מטבע יש שני צדדים ושניהם בעלי אחריות דומה למקרה שקרה.

כאשר אנו מנסים להקנות לילדנו ערכי חברות שחשובים לנו וילדינו אינם נוהגים על פיהם, כמו נאמנות לחבר, שמירת סודות, לא ללכת רכיל וכו', חשוב להמשיך לשנן זאת לילדינו. את הדוגמא הטובה ביותר הם יקבלו מאיתנו. אם אנו מנסים להקנות להם ערך חברי, ובפועל הם רואים שאנו איננו נוהגים על פי אותו ערך, כל המנטרות שנשנן להם לא יעזרו. לכן צריך לחשוב היטב, מהו הערך אותו אני רוצה להעביר והאם אני נוהג על פי אותו ערך, אחרת הילד יקבל מסרים כפולים וינהג כרצונו.

ולסיום, אין לפחד מהמחירים שישלם ילדנו על התנהגות חברתית זו או אחרת, בתנאי כמובן שהם לא חורגים מהתנהגויות נורמטיביות. במקרה של הקצנה, כמו מכות קשות, חרמות והתנכלויות יש להפעיל שיקול דעת בעירוב מבוגר, כמו הורי הילד השני, המורה, היועצת וכו'. במקרים נורמטיבים, כאשר ילדינו משלמים מחיר על התנהגות מסויימת, כדאי לתת להם לעשות זאת ולא לנסות ל"שלם" במקומם ולאחר מכן ניתן לדבר על כך. האם המחיר היה שווה.

איך אדע מהו הגבול הנכון לשים לילדי והיכן למקם אותו

מהו הגבול הזה שכולם מדברים עליו, חמקמק ואין יודעים היכן להציב אותו. ישנם כאלו שהוא ברור להם מאוד, כולנו זוכרים שיחות חברים טרום הבאת הילדים לעולם, “אצלי הילדים אף פעם לא ישטתחו מתחת למקרר של הגלידות בסופר", “אצלי הילדים אף פעם לא ידברו אלי בחוסר כבוד". ואיזו ביקורת אנחנו מעבירים בגלוי או בסמוי על הורים שנראה לנו שאינם יודעים להציב גבולות לילדיהם.

יום אחד מגיעים ילדינו שלנו, ופתאום אנו מוצאים את עצמנו במצבים מביכים, שמעולם לא האמנו שיקרו לנו. הקיצוניות הכי מצחיקה קיימת בין אלו שבחוץ מבצעים תפקידי ניהול בכירים ובבית ילד בן שנתיים מנהל אותם ביד רמה. אבל גם כל שאר בעלי המקצועות לא ששים למצוא את עצמם בסיטואציה זו.

התחושה הראשונה המתפשטת כאשר ילדנו הקטן רודה בנו, היא סוג של השפלה, אנחנו בסה"כ רוצים להשיג סוג של שקט ומוצאים את עצמנו עושים פעולות מגוחכות, מביכות ומתישות. באחת מהדרכות ההורים שהעברתי סיפר לי האב שבכל פעם שהוא יוצא מהבית, הוא נדרש על ידי ביתו הקטנה לנעול נעליו, לחלוץ אותם ולנעול שוב. תארו לכם סיטואציה בה גבר בן 30 פלוס, נדרש על ידי ילדה בת שנתיים לטקס שלם של נעילת וחליצת נעליים רק בכדי לרצות אותה, כי אם לא עשה כך היא היתה מתחילה לצרוח ולבכות, עד שהוא היה ממלא את דרישתה. הדוגמא הזו קצת קיצונית, אך היא באה להבהיר שבדיוק במקום הזה, המביך, הבלתי אפשרי אנחנו מבינים שצריך גבול.

הגבול למעשה קיים אצלנו, הוא הקו האדום שלנו וממנו מתחיל החופש והטריטוריה הפרטית שלנו. כאשר אנו מבינים מהו הגבול שלנו ולא מאפשרים לילדנו לעבור אותו, אנחנו מאוד ברורים בהצבתו ובאכיפתו וילדנו מרגישים בכך. כאשר אנו לא מאפשרים לילדנו לעבור את הגבול האדום שלנו, אנחנו בעצם שומרים על שפיותנו. השגת הגבול שלנו באופן מתמיד תגרום לנו לשחיקה ולתחושה ש"אין לנו חיים" מאחר שאפילו על דברים מאוד חשובים לנו אנו מוותרים. חשוב לציין שהצבת גבולות באה ממקום של ערכים, במקום שעומד ערך מאחורי מה שאני מבקש מילדי, יהיה לי ברור יותר מהם ציפיותיי. הגבולות שאני מציב לילדי, כדאי שתהיה להם אחיזה גם בהתנהגות ההורים, אם אני כהורה אדרוש מילדי לכבד את סבא וסבתא שלהם ובעצמי אדבר בזלזול ובחוסר כבוד, זה המודל שיעבור לילדי ולא יעזור כמה מילים אבזבז כדי להסביר להם אחרת.

חלק מתפקידנו כהורים מחנכים הוא להציב גבול לילדנו, ראשית כדי לשמור על שפיותינו, שנית כדי להרגיל את ילדנו לכך שהחיים הנורמטיבים מלאים במסגרות, וכל מסגרת היא בעלת גבולות משלה. ילד שאינו מורגל בביתו לגבולות יתקשה להתמודד עמם בחוץ.

בהדרכות ההורים שאני מעבירה, אני מסבירה שגבולות הינם אינדוודואלים, כל אחד יש לו את הקוים האדומים שלו. גם במשפחה גרעינית, לכל אחד מבני הזוג יהיה את הגבול האדום שלו, דבר שאינו סותר את העובדה החשובה שמול ילדינו עלינו להיות חזית אחידה, זאת אומרת שאם אחד מבני הזוג מחמיר יותר בגבולותיו, בעת של בילוי משפחתי יש לכבד את גבולותיו של בן הזוג המחמיר, גם אם לא מסכימים עמו. חזית אחידה משדרת לילדנו כבוד הדדי, וביטחון בכך שיש על מי לסמוך. משפחות אינן אמורות לקבוע את גבולותיהן על פי מה שאומרים השכנים ההורים או הגננת. כל משפחה יש לה אורח חיים משלה, ההורים יודעים מהם הגבולות שלהם, מה הערכים החשובים העומדים מאחורי הצבת הגבולות ומהם יכולותיהם לאכוף את הגבולות.

ולבסוף, הדבר הכי חשוב בהשמת גבולות היא העקביות והנחישות. ברגע שהחלטנו, לא לוותר. הילדים יכעסו, יתקוממו ויתמרדו, אך עלינו להיות חזקים ולזכור שבמקום בו אנו מאמינים בדרך שלנו, שם נצליח לשנות דפוסי התנהגות לא רצויים.

מה אומרת עלי השתלבותם החברתית של ילדי…

האם קרה לכם שהתחברתם מאוד עם מישהו שילדיו בגילאים של ילדיך, והילדים לא הצליחו להתחבר בינהם, עד כדי כך שילדיך אינם מוכנים להיפגש בשום באופן עם משפחתו של המכר שלכם.

קיים תסכול כאשר אינכם יכולים להיפגש עם חבריכם הטובים מאחר והילדים אינם מסתדרים. בעבר לא היו שואלים את דעתם של הילדים, פשוט מחליטים על מפגש והילדים יסתדו. כיום, אנו נוהגים להתחשב בדעתם ורצונותיהם של ילדינו בעיקר באינטראקציות חברתיות.

אינני מדברת פה על ריבים כחלק מאינטראקציה, פעם משחקים ופעם רבים, אלא ממש על חוסר יכולת לתקשר. נוצר איזשהו לחץ שנובע מציפיה של שני הצדדים להסתדר בינהם, שהלא אנחנו המבוגרים חברים טובים מאוד, או אף משפחה. איך יכול להיות שילדינו אינם מסתדרים?!

ברוב המקרים, הדבר נובע ממחשבה שילדינו הינם שלוחה שלנו, נכון שהם מייצגים אותנו באופן מסויים, אבל הם לא מייצגים את אישיותינו, אלא את דרכי החינוך שלנו ואת הערכים שאנו מקנים להם בבית. ילדינו אינם אנחנו! הם לא באו לעולם כדי לספק לנו חוויה מתקנת על הילדות שהיתה לנו. יש להם האישיות שלהם, הצרכים שלהם, הדרך שלהם להסתכל על העולם.

אל תשכחו שברוב המקרים, כאשר נדמה לנו שאנו יודעים איך ילדינו אמורים להתנהג בסיטואציה חברתית מסויימת, הידע הזה קיים אצלנו היום, לא בהכרח שהיינו בגילם חשבנו כך. כמה אנשים אומרים לעצמם, שהיו מוכנים לחזור לאחור עם הידע והנסיון שיש להם היום.

בנוסף, ברוב המקרים האישיות של ילדינו תשקף תכונות שונות משלנו, ולעיתים אף חוסר יכולתם להסתדר עם ילדיהם של חברינו, מבטאת אמירה של מרד, אתם לא תקבעו לי מי יהיו חברי.

איזו אכזבה אנו חשים, כאשר ילדינו אינם מתנהגים בצורה הוגנת לילדי חברינו, וכמה אנרגיה אנו מוציאים במפגשים משותפים בכדי שהאינטראקציה תזרום ותהיה כימיה.

מאחר וכהורים יש לנו נטיה להזדהות עם ילדינו, אנו נעלבים במקומם ובשבילם, כאשר אנו חשים שפוגעים בהם, וגם חשים אכזבה מסויימת כאשר הם לא מתנהגים לטעמנו.

נכחתי בהמון שיחות של חשבונות אישיים בין חברים, שנסבו על מערכת היחסים בין ילדיהם. קשה מאוד לנהל מערכת יחסים טובה ונטולת כעסים עם חבר, כאשר אנו מרגישים שילדיו מתנהגים לא יפה לילדנו. לעיתים אף מגדיל החבר ומביע דעתו לגבי דרך החינוך שלנו או אישיותו של הילד שלנו, דבר שמקומם אף יותר.

קושי גדול יותר הוא כאשר ילדנו אינם מסתדרים עם בני הדודים שלהם ואז הלחץ כפול ובמקום להנות במפגשים משפחתיים אנו מרגישים לחוצים ורק מתפללים שהכל יגמר באופן חיובי.

כאשר הנני מתבקשת במהלך יעוץ להורים, לתת כלים להתמודדות עבור הורים שנקלעים לסיטואציות כאלו, אני מציעה ראשית כל לצאת מהמקום המזדהה. איננו נמצאים במקום ילדנו ואיננו יכולים לעשות את הבחירות שלהם, בהחלט יש מקום לומר ולהסביר לילד שאנו מאוכזבים מהנהגותו כלפי חבריו, והיינו מצפים שינהג באופן אחר, אבל יחד עם זאת, אם הילד מסרב לקבל את דעתנו, זכותו. אנו מקנים ערכים חברתיים לילדנו בבית, וילד רואה מודל של הורה שמחזיק מערכות יחסים חברתיות ולומד ממנו. יתכן שבתחילה, יחפש הילד את דרכו החברתית ויש לאפשר לו זאת. כאשר מגיע ילדנו פגוע מילד אחר, אם נרצה לעזור לו נפגין אמפטיה (בניגוד להזדהות) ובהחלט אפשר לתת לו כלים לפעם הבאה.

עם חברנו ועם המשפחה, אפשר להחליט בשיחה שאנו לא נותנים ליחסינו להתקלקל בעקבות מערכת היחסים של ילדנו. אם נראה לילדינו שאנו ממשיכים להתנהג כרגיל (למרות הכעס הבלתי נמנע) ירד מפלס הלחץ הסביבתי ואולי דווקא כשהיחסים בין ילדינו לא יהפכו להיות מוקד המפגש (מסתדרים, לא מסתדרים, רבים, משחקים וכו') הם יתפסו את הכיוון הנכון.

משאבות חלב של מדלה

בעידן שבו לנשים יש כפל תפקידים הבא לידי ביטוי במחויבות לחיי המשפחה ולחיים המקצועיים כאחד, הנקת תינוקות הופכת מאתגרת יותר. במציאות שכזו, הפכו משאבות החלב למוצר נפוץ בבתיהן של אמהות שזה עתה ילדו. שאיבת חלב מאפשרת להזין תינוקות בחלב אם טבעי, ולגמול אותו במקביל מההנקה, כך שהאם לא חייבת להיות זמינה ונגישה לתינוק משך כל שעות היום. איזו משאבת חלב נחשבת לטובה ואמינה, ומהם השיקולים בבחירת משאבות חלב? על כך במאמר הבא.

 

משאבות חלב של מדלה: על הסוגים והדגמים השונים

השפע שהביא עימו הקפיטליזם ניכר גם בתחום משאבות החלב. קיימים בשוק סוגים רבים של משאבות חלב הנבדלות זו מזו באופן ההפעלה שלהן, בסוג המשאבה עצמה, בגודל שלהן, בעוצמת הרעש שהן משמיעות בעת השימוש בהן ובתכונותיהן. בקפיטליזם כמו בקפיטליזם, השוק מוצף במוצרים, ותמיד ניתן למצוא מביניהם את הטובים יותר. בתחום משאבות החלב, חברת מדלה השוויצרית נחשבת למובילה בארץ בפרט ובעולם בכלל בייצור משאבות חלב, ומוצריה נחשבים לאיכותיים ביותר. לפני ביצוע קניית משאבות חלב של מדלה  כדאי לדעת כי את משאבות החלב הקיימות ניתן לחלק לשני סוגים עיקריים: משאבות חלב ידניות ומשאבות חלב חשמליות. למשאבות חלב ידניות אין מנוע, הן שקטות יותר והן מצריכות מאמץ של היד משך כל זמן השאיבה.
לעומתן, משאבות חשמליות לא מצריכות עבודת יד של האם תוך כדי השאיבה, שהרי הן מוצמדות לשד והמנוע מבצע את פעולת השאיבה, ומאפשר פניות של היד הנוספת. משאבות אלו מצריכות כמובן חיבור לחשמל והן רועשות יותר בהשוואה למשאבות הידניות. את המשאבות הידניות והחשמליות של מדלה ניתן למצוא בדגמים רבים. כך לדוגמא, משאבת Swing היא משאבה חשמלית ביתית הפועלת על-פי טכנולוגית שאיבה דו-שלבית. זוהי משאבה שמתאימה לשימוש בבית ומחוצה לו, והיא מתאימה לשאיבה קבועה ולשאיבה מזדמנת כאחד. משאבה מדגם Pump in Style מאפשרת אספקה מקסימאלית של חלב, היא כוללת יחידת מנוע נשלפת וגם בוכנה לשאיבה ידנית, ויש בה אופציה לעבור משאיבה אוטומטית לשאיבה ידנית, וכן משאיבה משד אחד לשאיבה כפולה. משאבה מדגם Freestyle לעומת זאת היא קומפקטית וקטנה, ומאפשרת שאיבת חלב משני השדיים בו זמנית, כאשר הידיים נותרות חופשיות. כדי להחליט איזושהי המשאבה המתאימה ביותר לאם ולתינוק, כדאי להכיר קודם כל את כול סוגי המשאבות מתוצרת מדלה.

שיקולים בבחירת משאבות חלב

השיקולים שצריכים להנחות את האם בבחירת המשאבה הם רבים. תדירות השאיבה למשל היא שיקול מרכזי בבחירת המשאבה האידיאלית. אם מדובר בשאיבה לצורך יציאה של האם לחוג פעם בשבוע הדגם שעל האם לקנות יהיה שונה מזה שהיא תצטרך לרכוש במידה ומדובר בשאיבה יומיומית. שיקולים נוספים שעל האם לתת אליהם את הדעת בבחירת משאבות חלב של מדלה הם מקום השאיבה (בבית או בחוץ), האם ניתן לחבר בקבוקים למשאבה, כיצד ניתן לנקות את המשאבה ומהו גודל המשפך שלה (גודל המשפך צריך להתאים לגודל הפטמה).

שיפור הבטחון העצמי בקרב ילדים המשתתפים בחוגים

לחוגים שבהם משתתפים ילדינו בשעות אחר הצהריים יכולה להיות השפעה חיובית חשובה על ההתפתחות והצמיחה שלהם לקראת גילאים בוגרים. חוגים הם הזדמנות להשלים אלמנטים שלא שמים עליהם דגש במערכת החינוך הכללית (שעם המעבר מכיתה לכיתה ממוקדת יותר בהישגים לימודיים) כמו יצירתיות, פיתוח כישורים חברתיים וטיפוח הדימוי והביטחון העצמי.

על חוגים וביטחון עצמי

חוגים הם הזדמנות מצויינת להעניק לילדכם סביבה של התנסויות שיחזקו את ביטחונו העצמי, אבל חשוב לזכור שביטחון עצמי הוא מושג מורכב ורב- מימדי. יש ילדים בעלי ביטחון עצמי גבוה סביב אומנות ויצירה, שמאותגרים בסביבה חברתית. אחרים מפתחים ביטחון עצמי נמוך בהקשרים לימודיים, בגלל קשיי קשב וריכוז, למשל, שמקשים עליהם להגשים את הפוטנציאל שלהם. ילדים אחרים מפגינים תלות גדולה בהורים ומתקשים לגלות עצמאות בכל התחומים, ועדיין בחלק מהמימדים הביטחון העצמי שלהם יחשב לגבוה. חוגים רבים משווקים את עצמם, בדרך כלל בצדק, כמפתחי ביטחון עצמי, אך הבחירה בחוג מתאים לילדינו, צריכה להיעשות מתוך הבנה עמוקה של המרכיב שבו נדרש חיזוק מיוחד.

חוגים שונים מעניקים ערכים מוספים שונים לילדים מעבר להנאה. חוגים ספורטיביים כמו שחייה, כדורגל או אומנויות לחימה מחזקים את הביטחון העצמי סביב החוויה המוטורית. הם מחזקים את הגוף, את הקורדינציה ואת היציבה, כך שהרבה פעמים הילד יכול לחוות ולראות את הצמיחה בביטחון באופן פיזי על גופו. חוגי אומנות, תנועה , דרמה וכדומה, מאפשרים לילד לבטא את עצמו באופן אותנטי ולחוות העצמה לא רק מהתוצרים אלא גם מהתהליך הרגשי המזכך שביצירה.

חוויות הצלחה

אחת הדרכים המרכזיות להעלות את הביטחון העצמי הוא באמצעות חוויות הצלחה. ההצלחות בחוגים יכולות להיות בקליעה לסל, בשיפור שיא, בלמידה של טכניקת קפוארה מאתגרת או ביצירה אומנותית מרשימה. כדי שחווית ההצלחה באמת תתרום לביטחון העצמי, היא צריכה להיות אותנטית ומבוססת על הישג אמיתי במטלה מאתגרת. צבירה של חוויות הצלחה מספקות שכאלה יכולה לבוא לידי ביטוי בביטחון עצמי מוגבר של הילד בתחומים אחרים, ובגילוי יוזמה ועצמאות גם בבית.

כישורים חברתיים

כיצורים חברתיים, כולנו נמצאים בלמידה מתמשכת על התנהלות בחברה. לילדינו, לא משנה באיזה גיל, תמיד יש מה ללמוד ולהתרם משכלול היכולות החברתיות שלהם, מה גם שבתי- הספר בדרך כלל לא מסוגלים לתת מענה יחידני בתחום הזה לכל ילד. חוגים קבוצתיים יכולים לחזק את היכולת לתת מקום לאחר, להתבטא באופן עצמאי, לעמוד בתסכולים סביב ניצחון והפסד ועוד.

איזה חוג יחזק את הביטחון העצמי של הילד שלי?

חוגים הם קודם כל חלק מזמן הפנאי של הילד וככאלה הם צריכים להיות מהנים עבורו. אין טעם לדחוף את הילד לחוג שלא מעניין אותו, רק בגלל שלדעתכם הוא יתרום לביטחון העצמי שלו. המרכיב החשוב ביותר בבחירה הוא לא בהכרח סוג החוג אלא איכות ההדרכה בו. מדריך חוגים טוב הוא דמות חינוכית, אשר מזהה את הצרכים של כל ילד ומסוגלת לתת מענה לאתגרים האישיים שלו בפיתוח הביטחון העצמי באופן אישי.

מכון אדלר

מכון אדלר ייסד בישראל את בית הספר להורים והיה הראשון בארץ בתחום הדרכת הורים והנחיית קבוצות. המכון, הינו מלכ”ר, שמטרתו להנחיל את תורתו של אלפרד אדלר.התכנית בה רכשתי את המיומנות שלי בתור מדריכת הורים  הינה תלת שנתית, בשנים אלו למדתי נושאים שונים הקשורים  להכרת המשפחה בכל מעגלי החיים, והכרתי את עולמות הידע הקשורים למשפחה ושלבי התפתחותה.

ייעודו של מכון אדלר: לתרום לשיפור היחסים במשפחה ובחברה בישראל על ידי יישום גישתו ההומניסטית פסיכולוגית/חברתית של ד"ר א. אדלר בשלושה מעגלי החיים: משפחה, עבודה וחברה.

הדרכת הורים במרכז

אזורי הפעילות העיקריים שלי בתחום הדרכת הורים מתפרשים במרכז הארץ (בין גדרה לחדרה).

לאחרונה התגברה בקרב ההורים, המודעות לנושא הדרכת הורים. זאת בעקבות תוכניתה של סופר נני  מיכל דליות.  בתוכנית נפגשת מיכל דליות עם ההורים בתהליך שנמשך מס' שבועות ובמסגרתו נעשית צפייה אינטנסיבית באורח חייהם של בני הבית.

כאשר צופים בתוכנית ישנה תחושה שהתהליך הינו תהליך מהיר שבסיומו מתגברים על כל הקשיים, אולם התהליך הינו תהליך ממושך ואינטנסיבי ובמהלכו צצים קשיים רבים (שהינם חלק בלתי נפרד מהתהליך) שלא תמיד נחשפים בפני הצופה. כל זאת מוגש לנו הצופים, בשעה ורבע של צפייה.

במהלך הדרכת הורים, אותה אני עורכת מספר פעמים בשבוע אני מסבירה להורים שתהליך השינוי ארוך וכרוך בהתמודדות שאינה תמיד נעימה. דבקות במטרה, אמונה במטרות התהליך ובעיקר הבנה מהם הצרכיים האמיתיים שלי ושל ילדי, הם אלו שיסייעו להגשים את היעד הרצוי.

במסגרת ההדרכה ההורית , הנני נפגשת עם ההורים בלבד ואינני צופה בילדים, או באינטראקציה בין הילדים להוריהם. מבחינתי מה שמתואר על ידי ההורים כקושי, זהו הקושי האמיתי ולא מה שאני  אראה אם אצפה, יש לזכור גם שצפייה משמעותית מתרחשת במשך הרבה שעות (על פי סופר נני כ-70 שעות למשפחה) הסתכלות בת שעתיים על משפחה כמעט ואינה יכולה לספק מידע אפקטיבי לגבי התנהלות יומיומית. כאשר אני נפגשת עם זוג ההורים, אני מקבלת תמונת מצב על מה שקורה בבית וההדרכה נעשית בהתאם לצורך שלהם.