מה אומרת עלי השתלבותם החברתית של ילדי…

האם קרה לכם שהתחברתם מאוד עם מישהו שילדיו בגילאים של ילדיך, והילדים לא הצליחו להתחבר בינהם, עד כדי כך שילדיך אינם מוכנים להיפגש בשום באופן עם משפחתו של המכר שלכם.

קיים תסכול כאשר אינכם יכולים להיפגש עם חבריכם הטובים מאחר והילדים אינם מסתדרים. בעבר לא היו שואלים את דעתם של הילדים, פשוט מחליטים על מפגש והילדים יסתדו. כיום, אנו נוהגים להתחשב בדעתם ורצונותיהם של ילדינו בעיקר באינטראקציות חברתיות.

אינני מדברת פה על ריבים כחלק מאינטראקציה, פעם משחקים ופעם רבים, אלא ממש על חוסר יכולת לתקשר. נוצר איזשהו לחץ שנובע מציפיה של שני הצדדים להסתדר בינהם, שהלא אנחנו המבוגרים חברים טובים מאוד, או אף משפחה. איך יכול להיות שילדינו אינם מסתדרים?!

ברוב המקרים, הדבר נובע ממחשבה שילדינו הינם שלוחה שלנו, נכון שהם מייצגים אותנו באופן מסויים, אבל הם לא מייצגים את אישיותינו, אלא את דרכי החינוך שלנו ואת הערכים שאנו מקנים להם בבית. ילדינו אינם אנחנו! הם לא באו לעולם כדי לספק לנו חוויה מתקנת על הילדות שהיתה לנו. יש להם האישיות שלהם, הצרכים שלהם, הדרך שלהם להסתכל על העולם.

אל תשכחו שברוב המקרים, כאשר נדמה לנו שאנו יודעים איך ילדינו אמורים להתנהג בסיטואציה חברתית מסויימת, הידע הזה קיים אצלנו היום, לא בהכרח שהיינו בגילם חשבנו כך. כמה אנשים אומרים לעצמם, שהיו מוכנים לחזור לאחור עם הידע והנסיון שיש להם היום.

בנוסף, ברוב המקרים האישיות של ילדינו תשקף תכונות שונות משלנו, ולעיתים אף חוסר יכולתם להסתדר עם ילדיהם של חברינו, מבטאת אמירה של מרד, אתם לא תקבעו לי מי יהיו חברי.

איזו אכזבה אנו חשים, כאשר ילדינו אינם מתנהגים בצורה הוגנת לילדי חברינו, וכמה אנרגיה אנו מוציאים במפגשים משותפים בכדי שהאינטראקציה תזרום ותהיה כימיה.

מאחר וכהורים יש לנו נטיה להזדהות עם ילדינו, אנו נעלבים במקומם ובשבילם, כאשר אנו חשים שפוגעים בהם, וגם חשים אכזבה מסויימת כאשר הם לא מתנהגים לטעמנו.

נכחתי בהמון שיחות של חשבונות אישיים בין חברים, שנסבו על מערכת היחסים בין ילדיהם. קשה מאוד לנהל מערכת יחסים טובה ונטולת כעסים עם חבר, כאשר אנו מרגישים שילדיו מתנהגים לא יפה לילדנו. לעיתים אף מגדיל החבר ומביע דעתו לגבי דרך החינוך שלנו או אישיותו של הילד שלנו, דבר שמקומם אף יותר.

קושי גדול יותר הוא כאשר ילדנו אינם מסתדרים עם בני הדודים שלהם ואז הלחץ כפול ובמקום להנות במפגשים משפחתיים אנו מרגישים לחוצים ורק מתפללים שהכל יגמר באופן חיובי.

כאשר הנני מתבקשת במהלך יעוץ להורים, לתת כלים להתמודדות עבור הורים שנקלעים לסיטואציות כאלו, אני מציעה ראשית כל לצאת מהמקום המזדהה. איננו נמצאים במקום ילדנו ואיננו יכולים לעשות את הבחירות שלהם, בהחלט יש מקום לומר ולהסביר לילד שאנו מאוכזבים מהנהגותו כלפי חבריו, והיינו מצפים שינהג באופן אחר, אבל יחד עם זאת, אם הילד מסרב לקבל את דעתנו, זכותו. אנו מקנים ערכים חברתיים לילדנו בבית, וילד רואה מודל של הורה שמחזיק מערכות יחסים חברתיות ולומד ממנו. יתכן שבתחילה, יחפש הילד את דרכו החברתית ויש לאפשר לו זאת. כאשר מגיע ילדנו פגוע מילד אחר, אם נרצה לעזור לו נפגין אמפטיה (בניגוד להזדהות) ובהחלט אפשר לתת לו כלים לפעם הבאה.

עם חברנו ועם המשפחה, אפשר להחליט בשיחה שאנו לא נותנים ליחסינו להתקלקל בעקבות מערכת היחסים של ילדנו. אם נראה לילדינו שאנו ממשיכים להתנהג כרגיל (למרות הכעס הבלתי נמנע) ירד מפלס הלחץ הסביבתי ואולי דווקא כשהיחסים בין ילדינו לא יהפכו להיות מוקד המפגש (מסתדרים, לא מסתדרים, רבים, משחקים וכו') הם יתפסו את הכיוון הנכון.